איך מגנים על הכללים הבלתי כתובים של המשחק? התגובה הראויה למכתבה של השרה שקד על המשנה ליועץ דינה זילבר

המשפטנים במשרד המשפטים מזוטר ועד בכיר כל הדרך עד היועץ המשפטי לממשלה שרויים עכשיו בדילמה מורכבת שקשורה באופן שבו נכון להגיב למכתבה של השרה שקד בעניינה של המשנה ליועץ המשפטי דינה זילבר. ההתלבטות אכן נראית קשה. מצד אחד דומה שיש הצדקה להגיב באופן נחרץ לשרה שקד שכן המכתב ששלחה מהווה התערבות בוטה וקריאת תיגר לכלל הבלתי כתוב ששומר על עצמאות היועץ המשפטי לממשלה. מצד שני בזמנים הרוגשים הנוכחיים — ומאחר שהכוח הפוליטי של השרה שקד הוא לא לגמרי ברור ולא מן הנמנע שהוא יתגלה בטווח הקצר כמשמעותי — יש לכאורה טעם להימנע מלהגיב בצורה נחרצת ולהרגיע את הרוחות הסערות על מנת למנוע הפסדים משמעותיים נוספים. העובדה שהמשנה ליועץ זילבר מסיימת את כהונתה בקרוב והסגנון החריף שבו (כביכול) נאמרו הדברים שלה מאפשרת גם ליועץ המשפטי לממשלה ולאחרים לכאורה לתרץ שהשתיקה בתגובה היא מתקבלת על הדעת ולא נובעת מאיזו עמדה של נסיגה בשמירה על זקיפות קומתו. כלומר שהמכתב של השרה הוא ״חריג״ לכלל הבלתי כתוב הרגיל שמכבד את העצמאות הייעוצית ולא מהווה קריאת תיגר כללית לגבי אותו הכלל, פשוט משום שההתנהגות של המשנה ליועץ זילבר היתה ״מוגזמת״ (או חצייה של איזה קו).

אני רוצה להציע שמנקודת המבט של מי שמעוניין להגן על הכלל הבלתי כתוב או הנורמה החוקתית אודות העצמאות של מוסד הייעוץ המשפטי, וגם בהנחה (שאני לא שותף לה) שהדברים שהמשנה ליועץ זילבר אמרה הם חריגים ממה שראינו בעבר, אין מנוס במקרה זה אלא להגיב בתקיפות. הסיבה העיקרית לכך היא שקיימים בעיניי סיכויים גבוהים ששתיקה במקרה זה תתרום ליצירה של תקדים שלכל הפחות בטווח הבינוני, ואם לא יתרחשו שינויים דרמטיים בסביבה הפוליטית הכללית, עשוי להתרחב ולהימתח באופן שבסופו של דבר יכול להביא לפגיעה ניכרת באותו כלל בלתי כתוב או נורמה עד כדי גוויעתם הסופית.

כשאנחנו חושבים על הדין הפסוק בבתי המשפט והאופן שבו הוא משתנה אנחנו מפנים את מבטנו דרך קבע לתקדימים והלכות שקובעים השופטים, במיוחד בבית המשפט העליון. אולם תקדימים הם לא רק נחלתם של בתי משפט. גם הפוליטיקה (ובכלל זה הפוליטיקה החוקתית) יש לה תקדימים משלה — מעין אירועים קריטיים שמחדדים איך מתחלקים הכוחות בין השחקנים הפוליטיים השונים, מי רשאי לעשות מה, ובאילו תנאים. וממש כמו שתקדימים בפסיקת בתי המשפט קובעים את האופן שבו המשפט מתפתח כך גם תקדימים פוליטיים כאלה קובעים איך המציאות הפוליטית נראית. אדרבה: נוכח העובדה שיש גבול לקיבולת והיכולת של בתי המשפט לעסוק בכל פריזמה של המציאות הפוליטית והחוקתית בישראל, לא מן הנמנע שהתקדימים הפוליטיים הללו הם חשובים פי כמה וכמה מתקדימיהם של בתי המשפט שבהם אנחנו כל הזמן מתמקדים.

כמובן שיש הבדל בין תקדימים פוליטיים לתקדימים משפטיים. תקדימים משפטיים הם כתובים על הדף והם עשויים להיות יותר ברורים וודאיים. תקדימים פוליטיים לעומת זאת אין להם תמיד קודיפיקציה ברורה — הם צומחים ממציאות יותר דיפיוזית וספונטנית ולא ממערכת היררכית כמו זו של בתי המשפט. כדי להבין מהו התקדים הפוליטי הרלוונטי ומה המשמעות שלו צריך לפנות להרבה יותר מקורות מאשר מה שנדרש מאיתנו לעשות במקרה של תקדימים משפטיים שמאוגדים בפ״ד או — אם עורכיו פספסו — במקומות אחרים שקל יחסית להגיע אליהם. אכן, אלה הם הבדלים של מידה. גם תקדימים משפטיים הם כמובן לא תמיד ברורים לגמרי וצריך לפרש אותם ואפשר אפילו לאבחן אותם. זו המלאכה הרגילה של משפטנים. אולם נראה שאף על פי כן ולמרות הכל יש משהו יותר רגיש ובלתי יציב לפחות ברוב רובם של המקרים בתקדימים פוליטיים.

המכתב של השרה שקד מבקש ליצור תקדים פוליטי כזה. הוא בא על רקע תפישה שעדיין יש לה רגליים (אף כי היא נחלשה במידה מסוימת) שבה היועץ המשפטי לממשלה ונציגיו הם במידה רבה עצמאיים ויכולים להתנגד לעמדות מסוימות של הממשלה, בין היתר באמצעות סירוב לתת ייצוג בערכאות משפט או בכנסת. השרה שקד מנסה מזה זמן ובכל מיני דרכים לשנות את שיווי המשקל הזה והמכתב הזה שלה הוא מעין עליית מדרגה באותם הנסיונות.

אולם המהלך של השרה שקד הוא רק השלב הראשון ביצירת התקדים הפוליטי הרלוונטי. מהותו ופירושו ייקבעו לפי איך שהשחקנים השונים — ובעיקר מי שמתנגד למהותו של התקדים שאותו השרה מבקשת לבסס — יגיבו אליו. הבעיה היא שכל תגובה מהוססת אשר חותרת להרגעה של הרוחות משאירה קצוות פתוחים שמועילים לשרה שקד ומחלישים את הכלל הבלתי כתוב הנוכחי. ההתעכבות על האפשרות לראות באופן שבו המשנה ליועץ דינה זילבר התבטאה כלכאורה בוטה יתר על המידה וחורג מן השורה הראויה כתירוץ להחלשת הווליום משרתת את השרה שקד במהלכיה לשנות את הכלל הבלתי כתוב בדבר עצמאות היועץ. היא מחדדת שהכלל הבלתי כתוב שבעבר היה לכאורה איתן וברור הוא פחות יציב היום ויותר עמום. שאולי היום ובמהלכיה של המשנה ליועץ זילבר אי אפשר היה לחלוטין להפיל את אותו הכלל ולמוטט אותו (שכן האופן שבו נהגה זילבר הצדיק לפעול נגדה ולהחליש אותה גם בעולם שבו הכלל הבלתי כתוב לכאורה שריר); אבל באותה נשימה עצמה היא מגבירה את הסיכויים שמחר או במקרה אחר (וכשהנסיבות הפוליטיות יהיו יותר נוחות) יהיה ניתן אולי לעשות בדיוק את זה ולהשלים את המהלך שאליו מתקדמת השרה שקד.

שימו לב גם שהצלחה מוגבלת וחלקית מהסוג שתיארתי זה בדיוק מה שהשרה שקד חותרת אליו. במציאות הנוכחית הרי היא נעדרת כוח פוליטי מלא למוטט את הכלל הבלתי כתוב. לא כולם בממשלה רואים איתה בעניין זה עין בעין. משרד המשפטים עצמו עדיין משקף במרביתו את הנורמה של הכלל הבלתי כתוב באופן שמעצים את הקשיים שהיא ניצבת בפניהם. בפני השרה שקד ניצבים אילוצים נוספים שנובעים מאופיה הבין משטרי של המציאות הפוליטית בישראל. במצב דברים כזה הכי טוב שהשרה שקד יכולה לבקש זה לעמעם ולהחליש את עוצמתו של הכלל הבלתי כתוב עצמו או ליצור לגביו אי וודאות. וזה בדיוק מה שהשרה שקד תשיג אם לא תהייה במקרה זה תגובה נחרצת מצד משרד המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה.

אכן, אולי עדיף היה שהמשנה ליועץ זילבר לא תפתח את תיבת הפנדורה שאותה היא פתחה בעקבות נאומה בכנסת. בהינתן כוחו הבלתי יציב של המשטר הפוליטי החדש שמבקש לקרוא תיגר על הישן והאפשרות שהעתיד יכריע את המאבק נגד הכוחות שעימם השרה שקד מזדהה (אם כי ההסתברות לכך נראית כאילו היא קטנה מיום ליום), מוטב היה (אולי) להמתין בסבלנות או להיאבק כמה שניתן מבפנים. אבל הנקודה היא שאנחנו חיים בעולם שבו כל זה הוא חלב שנשפך. הדברים כבר נאמרו ונעשו. המהלך על לוח השח בוצע. בשלב זה אין מנוס אלא להתקדם הלאה בהינתן התנאים החדשים שבהם המאבק מתנהל ולא להתכחש להם ולהבין שכל שתיקה בהקשר זה היא בדיוק סוג הניצחון שאליו היתה יכולה לשאוף השרה שקד.

מן הטעמים שכבר ציינתי, האסטרטגיה הזו כמובן כרוכה בסיכון שתלוי באופן שבו הסביבה הפוליטית הרחבה יותר תגיב למהלך יותר לעומתי מצד גורמי משרד המשפטים. יש אפשרות שתגובה כזו תאיץ את ההחלשה של מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה. אף שאני לא יכול לשלול שיהיה מי שיחלוק עליי, לדעתי שיווי המשקל הפוליטי הנוכחי הופך את הסיכויים שדבר כזה אכן יתרחש לנמוכים. אבל השאלה היותר רלוונטית למי שחושב שהסיכון הוא באמת ממשי — מה תועלת יש להמשיך לשרת מערכת שזו אכן דינמיקת הכוחות הפוליטית שמאפיינת אותה?

איך מגנים על הכללים הבלתי כתובים של המשחק? התגובה הראויה למכתבה של השרה שקד על המשנה ליועץ דינה זילבר

4 מחשבות על “איך מגנים על הכללים הבלתי כתובים של המשחק? התגובה הראויה למכתבה של השרה שקד על המשנה ליועץ דינה זילבר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s