פוסט סיכום שנה

היום הבלוג חוגג שנה מאז פורסם בו הפוסט הראשון וזו סיבה טובה לבצע הערכה קצרה של מה הבלוג הצליח לעשות והאם הוא עמד ביעדים שחשבתי שאני מבקש להשיג כשפתחתי אותו.

להלן קצת נתונים יבשים: מאז נפתח הבלוג ביקרו בו 2,361 מבקרים שצפו 4,080 פעמים בעמודיו השונים. רוב המבקרים מגיעים מקישורים שאני מפרסם בפייסבוק ובטוויטר והיתר באמצעות הפניות אחרות ומגוונות. מבחינה גיאוגרפית — רוב הצופים בבלוג צופים בו כמובן מישראל, אחר כך מארה״ב ולאחר מכן מקנדה, גרמניה, אנגליה וצרפת (אם כי יש גם צפיות ממקומות אקזוטיים יותר כמו אוסטרליה, אירלנד ודרום קוריאה).

בתקופה של שנה הספקתי להעלות 37 פוסטים שמורכבים יחדיו מ-52,949 מילים (1,400~ מילה בממוצע לכל פוסט). כמות הצפיות הכי גדולה היא בעמוד הראשי של הבלוג כאשר מספר הצפיות בכל פוסט משתנה ועומד בממוצע על כ-110.

ואלה עשרת הפוסטים הנצפים ביותר נכון לעת הזו (מספרי הצפיות של הפוסט שפירסמתי אתמול עדיין לא התייצבו כך שמוקדם להעריך האם הוא ייכנס לרשימה):

  1. פינה חדשה: פסקאות ״לא נגעתי״ בבית המשפט העליון (402 צפיות).
  2. לקראת אמריקניזציה של המשפט המנהלי בישראל: המהפכה הבלומה בפסק הדין בעניין זליגמן (353 צפיות).
  3. לקראת ״כלל שהם״ הביקורת על מועד פסק דין חייבטוב – דעה אחרת (198 צפיות).
  4. Calling on Cheap Science, Junk Policy – ומחשבות ראשוניות על שיח השמאל בעידן הבין-משטרי (או: מהי ״דוקטרינת יועז״)? (175 צפיות).
  5. ״פיזור״ הכרעות שיפוטיות במתחם הסיבולת הפוליטי: מחשבות בעקבות גל פסקי הדין האחרון ופרישתו של המשנה לנשיאה רובינשטיין (164 צפיות).
  6. על מי הנטל לשאת בעלויות ההתפכחות מתקוות השווא על מעורבותו האפקטיבית של בית המשפט בשטחים? מחשבות בעקבות מיכאל ספרד (153 צפיות).
  7. העלויות של המינויים האחרונים לעליון: האם נמשיך להיות ״פקידים במבוך״? (131 צפיות).
  8. האם שופטי בית המשפט העליון הם פראיירים? (מחשבות בעקבות רשימה של אילן סבן) (126 צפיות).
  9. ניתוח פסיכואנליטי של חוק הלאום (123 צפיות).
  10. ״סיפור האהבה״ בין הנשיאה נאור לשרה שקד כ״מראה פוליטית״ (117 צפיות).

בעמוד ה״אודות״ של הבלוג — שהצופים בו אינם רבים — כתבתי שאני מקווה להשתמש בפלטפורמה של הבלוג בעיקר על מנת לספק פרספקטיבה יותר ״פוליטית״ או ״מדע מדינית״ על המשפט, שאני חושב שחסרה בעולם המשפט הישראלי. כשאני מסתכל על רשימת עשרת הפוסטים הפופולריים ומתחשב גם בפוסטים אחרים אשר לא זכו להצלחה דומה נדמה לי שאפשר לומר שהצלחתי באופן חלקי ושלפחות חלק מן הפוסטים הללו משקפים פרספקטיבה שונה על התרחשויות משפטיות בישראל שאפשר לומר עליה שהיא תואמת את מה שהגדרתי במקור כמו גם את הדרך שבה ההבנה שלי לגבי האופן שבו נכון ופורה לחשוב על המשפט באופן כללי מתפתחת תוך כדי תנועה. למעשה, במובנים מסוימים נדמה לי שלבלוג יש תימה מארגנת יותר אחודה ממה שציפיתי כשפתחתי אותו שאז חשבתי שהוא יהיה אסופה יותר אקלקטית של מחשבות. הכוונה שלי בהקשר זה היא לכך שחלק לא מבוטל מן הפוסטים מתעסק במה שלדעתי הוא הרגע המעברי או ״הבין-משטרי״ שבו מצויה לדעתי שיטת המשפט הישראלית ובניסיון לאפיין את אותו הרגע, את האופן שבו שחקנים משפטיים פוליטיים וחוקתיים אחרים מתנהגים במהלכו, ואת המשמעויות הנורמטיביות שיכולות להיות לכך.

אך כפי שציינתי קודם, ההצלחה של הבלוג בהקשר זה היא חלקית בלבד. לא אחת נדמה לי שהתפתיתי לכתוב על נושאים שיש מי שראה בהם ויראה בהם כ״צהובים״ או שגם אם היה בהם משהו משמעותי יותר מאשר רכילות או פיקנטריה גרידא שהוביל אותי לעסוק בנושאים אלה לכתחילה, האופן שבו הם נכתבו גרם למסר החשוב שהיה טמון בהם ללכת לאיבוד. אולי מטעם זה קיבלתי לפעמים מיילים לא נעימים מקוראים שונים, מרביתם אנונימיים וחלקם אפילו מאיימים. על כך יש להוסיף כי לא אחת נדמה לי גם שהסגנון שלי — שהוא לפעמים עמוס, טכני ונסמך בצורה אינטנסיבית על כתיבה אקדמית שהיא בלתי נגישה או מורכבת — כמו גם אורכם של כמה מן הפוסטים המרכזיים שלו, עומדים בעוכריו של הבלוג. בחלק מן הפוסטים שכתבתי ניתן גם לאתר טעויות עריכה שנובעות הן מהמגבלות הטכניות שלי בתפעול של הפלטפורמה והן מחוסר הסבלנות שלי לשחרר דברים שאני כותב מהר (כדי שהם לא ייגזלו לי יותר מידי זמן מהעיסוקים האחרים). יש אפשרות לא קטנה שבשל כל אלה הבלוג גבה ממני מחירים אישיים בכל מיני רמות.

ובכל זאת אני נוטה לדעה שהיתרונות השונים של הבלוג עולים בשלב זה על החסרונות שניתן לייחס לו. אני נהנה מלכתוב את הפוסטים השונים ומלשמוע לפעמים תגובות מעניינות לדברים שאני כותב. הבלוג גם מאפשר לי להישאר ״מחובר״ לעשייה הישראלית תוך כדי עבודת הדוקטורט שלי שאינה מתמקדת באופן מיוחד בישראל — וגם זה פלוס משמעותי מבחינתי.

לקראת השנה הבאה אני צופה אם כן להמשיך ״לצעוד ארוכות״ עם הבלוג. העובדה שלפעמים אפילו אנשים שמאוד לא מסכימים עם מה שאני כותב ועם הפרספקטיבה שאני מאמץ מסכימים להגיד שהדברים שכתבתי הם אמנם בעיניהם על גבול ההזויים אבל עדיין מעניינים — מחזקת אותי, בבחינת אקח מה שאוכל לקבל. יחד עם זאת, מטעמים שקשורים ברצון שלי לסיים את עבודת הדוקטורט בסוף השנה האקדמית הנוכחית קרוב לוודאי שהצעדה והשימוש בבלוג יהיו פחות תדירים. בינתיים אני מבקש להודות לכל מי שקורא את הבלוג ומקדיש לו זמן וכן להזכיר שאני שמח תמיד לשמוע תגובות, הערות או מחשבות שקשורות לדברים שכתבתי או לכל עניין אחר שקשור לתפר שבין פוליטיקה ומשפט. פרטי הקשר עמי נמצאים בדף ה״אודות״ של הבלוג שאליו קישרתי קודם.

עד כאן להפעם. שתהיה לכולם שנה טובה!

שלכם, אורן

פוסט סיכום שנה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s