קפיצה מן הספינה הטובעת של ראש הממשלה נתניהו — צד ההיצע

אנחנו עדים בזמן האחרון למבול של טורים ומאמרי דעה שמבטאים פליאה, בוז ובושה כלפי חברי הקואליציה הנוכחית אשר עדיין מסרבים ״לקפוץ״ מן ״הספינה הטובעת״ שהיא לכאורה הקואליציה של ראש הממשלה נתניהו. פרופ׳ קרמניצר למשל קובע כי אם שריו ושותפיו של ראש הממשלה לא יראו לראש הממשלה את הדלת אם הוא עצמו יסרב להתפטר — “תדבק חרפה גם בהם, ולא יהיו ראויים, גם הם, לאמון הציבור״. במאמר מערכת בהארץ שפורסם היום ומוכתר בכותרת ״חרפת הקואליציה״ נכתבים דברים דומים: ״על חברי הקואליציה, היודעים היטב כי עידן נתניהו מתקרב בצעדי ענק לסיומו, להביע עמדה ערכית חד משמעית נגד התנהלות ראש הממשלה וחצרו, כפי שהיא עולה ממצאי החקירות״.

אבל הבעיה בטורים האלה היא שהם עושים במקרה הטוב רק ״חצי עבודה״. גם אם השתכנענו שההצעות של כותבי הטורים והמאמרים הללו הן ראויות ושכבר עתה מתחייב מן הבחינה הערכית לקפוץ מן הספינה שאותה משיט ראש הממשלה נתניהו, עדיין נותר אתגר להבטיח שזה גם מה שאכן יקרה. כלומר שהגורמים שצריכים לבצע את מה שאנחנו מבקשים מהם מוכנים אף להציע לנו את זה במציאות עצמה. אחרי הכל, גם לשוק הפוליטי של מדינת ישראל, כמו לכל שוק אחר, יש שני צדדים — צד ביקוש וצד היצע. ולהתמקד בניתוח אך ורק בצד הביקוש או בשאלה מה ראוי או מה נכון יכול להביא אותנו למעגל חסר תוחלת שבו נמשיך ונמשיך לבקש ולדרוש אבל לא יהיה מי שישמע את הבקשה שלנו בצד השני. 

אכן, לא מן הנמנע שהמשך הגילויים בדבר התנהלותו של ראש הממשלה נתניהו יגדישו לבסוף את הסיאה ונחזה סופסוף בקפיצה המונית מן הספינה שאז כבר יהיה ברור שהיא שוקעת. לא ניתן גם לשלול שהתגברות של ביקורת ציבורית כלפי חברי הקואליציה אשר תצביע שוב ושוב על הטעמים הציבוריים שמצדיקים לקפוץ מן הספינה כבר בשלב זה תביא לתזוזה בעקומת ההיצע הפוליטית. הרי פוליטיקאים מונעים גם (או לפחות לפעמים) משיקולים של אינטרס ציבורי והם בוודאי רגישים ללחץ ציבורי מתגבר שעשוי להשפיע על האינטרסים היותר צרים שלהם. אולם, כפי שגם הפרסומים על האפשרות שהחלה לצוף היום לפיה ראש הממשלה נתניהו ייצא לנבצרות מעידים, בכך לא די. ראשית, פוליטיקאים מונעים לא רק מהשיקולים שעליהם מצביעים כותבי הטורים אלא גם משיקולים כביכול צרים יותר שקשורים לסיכויים האלקטורליים שלהם בעתיד או לקריירה הפוליטית הצפויה להם. ושנית, קל לראות כיצד המציאות הפוליטית הנוכחית בישראל יכולה להביא את הפוליטיקאים שאליהם נכתבו הטורים שהזכרתי להסיק מסקנות שונות לחלוטין לגבי מה נכון וראוי לעשות כעניין מוסרי (״אני לא נשאר בספינה שעלולה לשקוע כי אני חושש לקריירה שלי או כי אני חושב שמה שעשה ראש הממשלה הוא תקין, אלא כי קפיצה מן הספינה בשלב הנוכחי יכולה, חלילה, להביא לעלייה של מחנה פוליטי אחר״).

על רקע זה, מי שמסכים עם הטורים וחושב שנוכח הגילויים השונים לגבי התנהלותו של ראש הממשלה הגיעה העת שהקריירה הפוליטית שלו תגיע לסיומה — צריך ככל הנראה לצעוד צעד נוסף ולהשלים את הניתוח. במקום להדגיש שוב ושוב את הפסול בהתנהגותו של ראש הממשלה ואת הפסול שעשוי לדבוק במי שממשיך לשתף עמו פעולה, השקעה טובה יותר של המשאבים האינטלקטואליים והיצירתיים שלנו בשלב זה היא ככל הנראה בגיבוש הצעות פוליטיות קונקרטיות אשר תובלנה לתוצאה הרצויה (שקיעת הספינה) ואשר מתחשבות באינטרסים המניעים את חברי הקואליציה הנוכחית וממפות את התנאים המאפשרים אותה. ֿ

לא כאן המקום לערוך את הניתוח המלא שצריך לעשות בהקשר זה כדי למלא את החסר שיש לנו בהבנת צד ההיצע של השוק הפוליטי הנוכחי. ניתוח מלא כזה יצטרך מטבע הדברים לעסוק לכל הפחות בתמריצים האלקטורליים של המפלגות השונות החברות בקואליציה (בהינתן שקפיצה מן הספינה עשויה להיות כרוכה בהקדמת בחירות) כמו גם בהון הפוליטי והמוסדי שעדיין מחזיק בידיו ראש הממשלה נתניהו (במצב דברים שבו עתידו הפלילי עדיין שרוי בערפל). מה שכן אפשר להגיד הוא שתוצאה אפשרית של ניתוח כזה תגלה שהתנאים הרלוונטיים שתחתיהם יפול ראש הממשלה הנוכחי הם תנאים שיתנו ״ביטוח״ לאינטרסים הפוליטיים של לפחות חלק לא מבוטל מחברי הקואליציה הנוכחית. ועוד אפשר להגיד שמתן ה״ביטוח״ הנדרש ככל הנראה יגבה מחירים מבחינת מטרות אחרות.*

בכלכלה מקובל לכנות ניתוח שמתמקד במרשמים נורמטיביים לקובעי מדיניות אך שאינו מתיישב עם התמריצים האמיתיים שמניעים אותם ניתוח שחוטא בפרדוקס ההיקבעות (determinacy paradox). הרעיון הוא להדגיש את הפרדוקס שיש כביכול בכך שאנחנו מושקעים כל הזמן בלתת עצות ולהמליץ המלצות על מה נכון, ראוי ומוסרי בעוד שהמציאות עצמה היא תוצאה או ״היקבעות״ של שיוויי משקל שאין בינו ובין שיקולים נורמטיביים מהסוג הזה לא כלום. הכותבים שהציעו את הפרדוקס מקבילים בין מתן עצות לפוליטיקאים למתן עצות למונופול: להגיד לפוליטיקאים איך ראוי לנהוג זה כמו להגיד למונופול כלכלי למה צודק להוריד מחירים.

עכשיו כמובן שהפרדוקס הוא מוגזם ושיקולים מוסריים או נורמטיביים משפיעים על המציאות — בין משום ששחקנים מסוימים באותה מציאות אכפת להם משיקולים כאלה ובין בשל טעמי מוניטין. אולם התובנה היותר בסיסית וצנועה של הפרדוקס נראית נכונה ככל שהיא מחדדת שכל ניתוח נורמטיבי צריך להיות ער לתמריצים האמיתיים שמניעים את הקהלים שאליהם אנחנו פונים, כלומר למה שאפשר גם לכנות צד ההיצע, ושאי אפשר להניח שהעבודה המוסרית שאנחנו עושים תספק את הסחורה בשטח. 

בשלב זה, צד הביקוש לגבי מה שצריך לקרות לגבי הקריירה הפוליטית של ראש הממשלה נראה כבר ״קל״, בבחינת ״לא חוכמה״. התועלת השולית של עוד ניתוח מוסרי או תוכחני היא תמיד פוחתת וכאן נדמה לי שאם זה יימשך באותו הקצב מהר מאוד התועלת השולית תתחיל להתנגש ברצפה. הלקח לכל מי שמעוניין להימנע מליפול לגרסה הסבירה של פרדוקס ההיקבעות אך באותה נשימה להבטיח את מה שהוא חושב שהיא התוצאה המוסרית הראויה (נפילת ראש הממשלה נתניהו) — להפנות את הפקולטות המחשבתיות שלו בעיקר (או לכל הפחות גם) לצד האחר, הוא צד ההיצע. 

* אופציה אחת היא ליצור הסדר של ממשלה ״בהמתנה״ או ממשלה ״לצורכי קמפיין״. על פי ההסדר הזה, יתגבש הסכם בין המפלגות החברות בקואליציה שיותיר את הקואליציה הנוכחית באותו הרכב וישמר את מועד הבחירות המתוכנן במועדו הקבוע. ראש הממשלה נתניהו, בהסדר כזה, יוחלף בראש ממשלה ״פורמאלי״ מתוך הליכוד שחברי הקואליציה יסכימו עליו. ראש הממשלה החדש, אף שיישא בתואר מבחינה חוקתית, יחזיק בסמכויות ״רפות״ ככל שמדובר ביכולת שלו לכפות את רצונו על משרדי הממשלה והמפלגות החברות בקואליציה ויאפשר להן בתוך הממשלה להכין בלא מפריע את הקמפיין לבחירות העתידיות ולמצב את עצמן כמועמדות אפשריות למפלגה שתחזיק בראשות הממשלה.

קפיצה מן הספינה הטובעת של ראש הממשלה נתניהו — צד ההיצע

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s