איך עוצרים נסגנות חוקתית? לקחים (ספקניים) מהמקרה של פולין (וישראל)

פולין מצויה לאחרונה לא מעט בכותרות של התקשורת העולמית, בעיקר נוכח המהלך שמתחולל שם להביא להחלשת המערכת השיפוטית ולחזק את מפלגת ״הצדק והשלום״ (ה-PiS) אשר מחזיקה כרגע ברוב בפלרמנט הפולני (ה-Sjem) ושמגלה שאיפות להמשיך ולהשריש שם את כוחה בין היתר באמצעות החנקה של קולות מיעוט ואופוזיציה. נשמע מוכר? טוב, כנראה שזה בגלל שאנשים שונים (ונכבדים) טוענים שזה גם מה שקורה בימים אלה בישראל.

בכל אופן, אם נשכח רק לרגע מההקשר הישראלי ונתמקד שוב בפולין, אפשר לחדד כמה סוגיות מעניינות שנוגעות לאופן שבו צריך לחשוב על הנסיונות לבלום או להאט מקרים דומים שבהן מפלגות או גורמים פוליטיים מנסים להפוך משטרים ליותר אוטוריטריים. בטור שפירסם היום ברוס אקרמן מאוניברסיטת ייל, הוא מצביע על העובדה החשובה הבאה: שהשליטה של ה-PiS ב-Sjem היא במובנים משמעותיים אירונית, משום שהם זכו רק ב-38% מן הקולות בבחירות. איך זה ייתכן אתם שואלים? ובכן, כפי שאקרמן מציין, הסיבה היא שילוב של שני כללי הבחירות הבאים החלים בפולין: ראשית, שיטת החישוב של הקולות לפרלמנט והקצאת המושבים בו שמכונה גם שיטת d’Hondt אשר נוטה לחזק את המפלגות שמקבלות את המספר הגדול ביותר של הקולות (באמצעות מתן boost במספר המושבים שהi זוכות בפרלמנט). שנית, בשל ״אחוז החסימה״ שחל בפולין שעומד על 5% למפלגה ו-8% למפלגות שמשתפות פעולה טרם הבחירות (מה שנקרא pre election coalition). כפי שאקרמן מדגיש, שילוב הכללים הללו הוביל לחיזוק הכוח של ה-PiS בפרלמנט ולזריקה ל״פח״ של קולות רבים שהצביעו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה (קרוב ל-15%). 

לדעת אקרמן, העובדה שה-Sjem מנוהל על ידי מפלגה שלא זכתה ברוב הקולות היא בעייתית והיא זו שלמעשה מאפשרת את המשבר הקיים היום בפולין אשר מצויה לדעתו בסכנה של הפיכה למדינה אוטוריטרית. לכן אקרמן ממליץ על כך שאם יכשירו לכך הנסיבות המתאימות (בין היתר בשל לחץ של האיחוד האירופי) יש לערוך רפורמה חוקתית בפולין באופן שיביא להחלפת כללי הבחירות החלים שם (ביטול ה-d'Hondt ואימוץ שיטה יותר פרופוציונלית והפחתה של ״אחוז החסימה״).

הטור של אקרמן משקף התפתחות רצויה לדעתי באופן שבו צריך לחשוב על הבעיה שרבים מדברים עליה היום, היא הבעיה של ״השתלטות חוקתית״ או ״נסגנות חוקתית״ ואשר נועדה לתפוס את תהליכי ההיברידיזציה המתקיימים היום במדינות שונות בעולם באופן לכאורה שקט ובלא מהפכות אלימות (כפי שנהגו הדברים פעם). במקום להתקמד רק בכלים דוקטרינריים שיפוטיים, או בסוגיות קלאסיות של ״הפרדת רשויות״, הטור של אקרמן מציע שצריך להסתכל על כללי הבחירות שמבנים את היחסים הפוליטיים ומהווים את ההקשר הרחב שבתוכו הכלים והסוגיות הללו פועלים. במובן זה יש לקוות שאחרים יקפצו על העגלה שעליה קפץ  אקרמן, ושאני למעשה ניסיתי במידה מסוימת לקפוץ עליה גם בעבר. הפרספקטיבה הזו גם מציעה, אם מיישמים אותה להקשר הישראלי, למה בעיניי יש קושי בלאפיין את המקרה הישראלי כמקרה של ״נסגנות״ או ״השתלטות״ חוקתית ולמה במידה רבה אני מסתייג מעמדות שכאלה (ראו עוד בהמשך).

בד בבד, אי אפשר גם בלא ביקורת (כי זה, אחרי הכל, כל מה שיש) ובהיבט זה אני מבקש להציע שהניתוח של אקרמן הוא חלקי במספר היבטים חשובים.

כך, למשל, אקרמן מתעלם מן העובדה שפולין היא איננה שיטה פרלמנטרית טהורה אלא שיטה סמי-נשיאותית שבה הנשיא יש לו עצמאות שאין לזלזל בה (ראו, שוב, כאן). כך בכלל אולם כך באופן פרטני במקרה של פולין שבו הזכייה של מפלגת ה-PiS היתה תלויה בזכייה מוקדמת של הנשיא הפולני Duda (מה שמכונה בעגה המקצועית honeymoon election). אקרמן אם כן מפחית בצורה יותר מידי משמעותית את האפשרות הריאלית יחסית שהנשיא יפעל לבלום את הבעיות שעליהן הוא מצביע ושקשורות בכללי ההצבעה ומתעלם מן האופן שבו המבנה הסמי נשיאותי של המשטר יכול להיות הוא עצמו תרופה לבעיה.

כמו כן, אקרמן מתעלם מהיתרונות שיש לכללי ההצבעה הקיימים והוא שה-boost שנוצר כתוצאה מנוסחת ה-d’Hondt למפלגות הדומיננטיות יכול להיות מוצדק על מנת שלא ליצור קואליציות יותר מידי דיפיוזיות בפולין, שבה מפלגות קטנות יהפכו לסחטניות וישלטו בממשלה הלכה למעשה. אקרמן אף איננו נותן משקל לעובדה ש״אחוז החסימה״ בפולין הוא במבט משווה — ולפחות ממה שאני יודע — סטנדרטי יחסית למדינות שכמו פולין משתמשות בנוסחת ה-d’Hondt (טורקיה היא המקרה החריג הבולט שכן שם, ממה שאני יודע, אחוז החסימה עומד על 10%).*

בשורה התחתונה, אקרמן צודק שהמצב הנוכחי שבו ה-Sjem שולט בפולין הוא פועל יוצא של אינטראקציה בין כללי הבחירות החלים בפולין והוא לדעתי גם מפנה בצדק אצבע לסוגיות אלה כסוגיות מרכזיות שצריכות לשחק בחשיבה שלנו בהקשר זה. מה שהוא פחות משכנע בו הוא ששינוי כללי ההצבעה הרלוונטיים יביא בהכרח למצב טוב יותר בפולין מנקודת ראייה ארוכת טווח. אף כי שינוי כללי ההצבעה יביא אולי להפחתה של הסיכויים שנראה מצב דומה למה שאנחנו רואים עכשיו בפולין, הוא פותח את האפשרות לבעיות אחרות שעמן פולין תצטרך להתמודד בעתיד, ובכלל זה הצורך להתמודד עם ממשלות קואליציוניות פחות יציבות ושנוכח סחטנות של מפלגות קטנות, עשויות לקדם מדיניות שהיא אפילו פחות רובנית מן המצב הקיים. 


* וכאן יש רמז לסיבה שבעטיה קשה לדעתי לאפיין את ישראל כמדינה המצויה בהליך אמיתי של נסגנות: המגמה הנוכחית שטוענים לגביה שהיא משקפת את ה״נסגנות״ או את ההיברידיזציה של ישראל פועלת על רקע כללי הצבעה שממחישים כמה היא ״עדינה״ משום שהיא מחייבת שיתוף פעולה של קואליציות דיפיוזיות.

  

איך עוצרים נסגנות חוקתית? לקחים (ספקניים) מהמקרה של פולין (וישראל)

2 מחשבות על “איך עוצרים נסגנות חוקתית? לקחים (ספקניים) מהמקרה של פולין (וישראל)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s